Vayedaber

Shabbath

Daf 27b

משנה: נוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה׃

Traduction

Il est permis de placer un vase sous la lampe pour y recueillir des étincelles, mais non y joindre de l’eau (même de la veille), car ce serait effectuer leur extinction en ce jour.

Pnei Moshe non traduit

נותנין. בשבת כלי תחת הנר לקבל נצוצות הנופלות ממנו ואין זה מבטל כלי מהיכנו מפני שהנצוצות אין בהן ממש:

ולא יתן לתוכו מים. לתוך הכלי שתחת הנר מפני שהוא מכבה הנצוצות שנופלין בו ואפילו מערב שבת אסור ליתן מים לתוך כלי הזה מפני שמקרב כיבוי הנצוצות אבל תחת השמן שבנר מותר ליתן מים מע''ש שאינו אלא להגביה את השמן ואין כאן גרם כיבוי כלל ואפילו למאן דאוסר גרם כיבוי שהרי אפי' לא יתן מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת. מים ממהרים הכיבוי:

27b תַּמָּן תַּנִּינָן. נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ וְכַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְתַנֵּי דְּבֵית רִבִּי. הָאֶבֶן וְהָאוֹכְלִין בְּתוֹכָהּ. לֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. שֶׁהֲרֵי רִבִּי רוֹמָנוֹס הוֹצִיא מַחְתָּה מִשֶּׁלְּבֵית רִבִּי מְלֵיאָה גְחָלִים בַּשַּׁבָּת. אִית לָךְ מֵימַר. גַּבֵּי גְחָלִים אֲפוּצוֹת הֵן אֶלָּא בְּשֶׁיֵּשׁ לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתִּיהָ קִרְטֵּים שֶׁל בּוֹסֶם הָיָה בָהּ.

Traduction

On a enseigné plus loin (21, 1):on peut prendre son enfant dans les bras et le porter quoiqu’il ait une pierre à la main (qu’il refuse de jeter), ou un panier de fruits malgré la pierre qui s’y trouve. Or, l’école de Rav a enseigné à ce sujet que si le panier contenant une pierre a aussi des mets, il n’y a rien à redire à ce sujet, et le transport est permis. C’est ainsi que R. Romanos, un jour de Shabat, transporta de la maison de Rabbi une marmite pleine de charbons (sans souci du contenu). Or, peut-on dire au sujet des charbons qu’ils étaient comprimés à l’ouverture, puisqu’ils brûlaient? C’est qu’il s’agit d’un récipient, contenant aussi de l’huile, en faveur de laquelle le transport a été autorisé. R. Abahou suppose qu’il y avait un grain d’encens, autorisant le transport.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן וכו'. זה הכל מדברי ר' מנא למאי דהוי סברי מימר מעיקרא וכלו' ומנא לן היא גופה דשרי לטלטל דבר המוקצה אגב דבר שאינו מוקצה משום דתמן תנינן בריש פכ''א נוטל אדם וכו' ותני דבית רבי עלה דגם בכלכלה צריך שיהא האבן והאוכלין בתוכה ומטלטלה עם האבן אגב האוכלין שבתוכה ואם כן הכי נמי כן לר' שמעון הכי הוה בעינן למימר מעיקרא:

לא הוינן אמרין כלום. כלומר והשתא מדשמע להאי דר' רומנוס דלקמיה חזינן דלא הוינן אמרין כלום להאי דמעיקרא שהרי ר' רומנוס אמר שהוציא מחתה של בית רבי מליאה גחלים בשבת וכי אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן אלא בשיש לתוכן שמן בתמיה כלומר הא ודאי לא מצית מימר דהני גחלים אפוצות מעפרן היו דא''כ כבר כלו וכבו ומאי סהדותיה דר' רומנוס וכן וכי מוקמית לה דאלא שיש בתוך הגחלים שמן מיירי אלא ודאי אפילו בשיש בהנר הפתילה ואינה אפוצה ולא נשתייר שמן כלום בהנר אפ''ה מתיר ר''ש לטלטלו כדמוכח מהאי עובדא דבית רבי דאל''כ האי עובדא כמאן הוא דאתיא:

אמר ר' אבהו. לעולם כדהוו אמרי מעיקרא דבשנשתייר שמן בנר מיירי וההיא דבית ר' ל''ק דקיימתי' דקדשים של בושם היו בה ממה שנשתיירו מן המוגמר שהניחו בה מע''ש וטלטלוה עם הגחלים אגב קרשים של בושם שבתוכה והויא כהאי דנר שכבה ונשתיירו בו שמן ולר''ש:

רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּרְכּוֹס אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי. מוּתָּר. רִבִּי יִרְמְיָה חֲמִי לוֹן מְטַלְטְלִין לֵיהּ גַּו סֻדְרָא רוֹבָא וְלַא הֲוָה מַמְחֶה בְיָדָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. עַד ג' כְּכִסֵּא. מִיכֵּן וָאֵילָךְ כְּסוּלָּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דְּשָׁרֵי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. לֹא יַגּוֹר אָדָם אֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בַּטִּיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. כְּמַא דְתֵימַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אַף אֲנָן נַמֵּי תַנִּינָן. נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת׃

Traduction

R. Aba b. Hiya dit qu’il est interdit de déplacer un siège qrono''; selon R. Amé, c’est permis. R. Jérémie voyant qu’on les déplaçait dans la grande salle d’études, ne s’y opposa pas, à cause du doute. A l’école de R. Yanaï on dit: lorsque ce siège n’a pas plus de 3 marches, on peut le déplacer; s’il en a plus, c’est une échelle, qu’il faut laisser en place. R. Yossé b. R. Aboun dit: celui qui vient de permettre de déplacer ce siège se conforme à l’avis de R. Simon, puisque l’on a enseigné (170)(Kilayim 1, 9) fin, et ci-dessus, 3.: on ne doit pas le samedi, traîner à terre un fauteuil, ni un lit, ni une chaise (cathedra), pour ne pas produire de cavité en ce jour; selon R. Simon, c’est permis (n’ayant pas l’intention du mal). R. Aba au nom de R. Houna, R. Hagaï au nom de R. Zeira, ou R. Yossé au nom de R. Ila, dit: les sages s’accordent à déclarer comme R. Simon qu’il est permis le samedi d’enlever une chaise dont les pieds se trouvent dans de la chaux (sans souci de l’entourage); et comme il est permis de la retirer, on peut aussi la remplacer. Nous aussi, dit R. Yossé, nous sommes d’avis que l’on peut les enlever le samedi, comme il est dit dans la Mishna (171)(Betsa 2, 10).: on ne doit traîner à terre aucun ustensile, sauf une voiture, dont la roue produit une compression sur le sol, sans cavité.

Pnei Moshe non traduit

תרבוס. הוא כמין ארגז שמשימין בו הבגדים בפ' כ''ד דכלים שלשה תרבוסין הן:

אסור לטלטלו. דמחמת כבודו קובע לו מקום ילאו דעתו לטלטלו:

הורי ר' אמי מותר. לטלטלו. וכן ראה ר' ירמי' לאלו שבב''ה הגדול שהן מטלטלין אותו ולא מיחו בידם:

עד שלשה ככסא וכו'. לקמן מפרש לה לענין מאי איתמר להאי דסולם והשתא קאמרו על האי דתרבוס דעד שלשה חויקין הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו מכאן ואילך כסולם:

מאן דשרי. אם הוא ככסא כר''ש דמתיר לגרור כסא:

דתני. בתוספתא סוף פ''ב דביצה לא יגרר וכו' ור''ש מתיר התם באלו דס''ל דדבר שאין מתכוין מותר:

מודין חכמים וכו'. הובא מזה לעיל בפרקין בהלכה ג' וכך הוא בסוף פ''ב דביצה ולעיל פירשתי:

רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי. לְעִנְייָן שַׁבָּת אִתְאֲמָרַת. חִזְקִיָּה בְשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. לְעִנְייָן חֲזָקוֹת אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. לְעִנְייָן טוּמְאָה אִתְאֲמָרַת. רִבִּי אָחָא בַּר חִינְנָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְנוֹרָה קְטַנָּה מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. וְלֹא כֵלִי הוּא. וְלֹא כָל מַה שֶׁבַּבַּיִת מִן הַמּוּכָן הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּפְתַּר שֶׁלְּקָחָהּ עִמּוֹ לִסְחוֹרָה. אוֹ שֶׁבָּאת עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְלֹא שְׁמַעַת מִינָּהּ כְּלוּם.

Traduction

R. Houna dit au nom de Rav: la distinction entre siège et échelle a été établie (172)Jér., (Baba Batra 3, 8) ( 14b). au point de vue du repos shabatique (il est interdit de déplacer cette dernière); selon Hiskia au nom de l’école de R. Yanaï, elle a été établie au point de vue de la présomption de possession (173)Au-delà de 3 marches, on a acquis la certitude que c'est une échelle.; enfin, selon R. Yossa au nom du même, il s’agit de la question de pureté, car le siège seul devient impur s’il sert à l’homme atteint de gonorrhée. R. Aha b. Hinena ou R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: il est permis de déplacer une petite lampe. Mais ne va-t-il pas sans dire que c’est un ustensile, et comme tout objet de la maison, toujours destiné à l’usage? On peut supposer, répond R. Yossé b. R. Aboun, qu’il s’agit du cas où on l’a achetée comme marchandise (sans le but de l’employer), ou si on ne l’a reçue que le vendredi soir sans avis préalable, de sorte qu’elle est comme inconnue (174)Aussi R. Yassa a dû l'autoriser.. –

Pnei Moshe non traduit

ר' הונא בשם ר' לענין שבת איתאמרת. השתא מהדר לפרושי להא דבית ר' ינאי דלעיל דאמרו עד שלשה ככסא מכאן ואילך כסולם דלענין שבת איתמר וכעין דאמרינן לעיל לענין טלטול התרבוס ואם יש לו יותר משלשה חיוקים כסולם הוא ואסור לטלטלו וכן נמי מיתפרשא לענין שבת להאי דתנינן בפ' חלון גבי כותל שבין ב' חצירות דסולם המצרי ממעט ואיזהו כל שיש לו ג' חווקים וככסא הוא וסולם הצורי שהוא שיש לו ד' חווקים איני ממעט לגובה הכותל דלא מבטל ליה לגביה דכותל. וכן פליגי בהאי תלמודא בה בריש פ' חלון. וגרסינן להא נמי בהאי תלמודא פ' חזקת הבתים בהלכה ח':

לענין חזקות איתאמרת. כדתנינן התם סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה:

לענין טומאה איתאמרת. וזהו כהאי דתנינן בפכ''ב דכלים כסא שניטלו שנים מחפיו. והן הן החווקים של הכסא. ר''ע מטמא וחכמים מטהרין ועד שלשה יש לו דין כסא לענין טומאה מכאן ואילך אינו עומד לישיבה אלא דין סולם יש לו וכל זמן שראוי לתשמישו מקבל טומאה כדין הסולם:

מנורה קטנה מותר לטלטלה. כשלא הדליקו בה דאלו הדליקו הא ר' יוחנן פסק לעיל כר''מ:

ולא כלי הוא. ולא כל מה שבבית מוכן הוא. ומאי קמ''ל מהיכי תיתי יהא אסור לטלטלה:

תיפתר שלקחה עמו לסחורה. א''נ שבאת לידו ע''ש עם חשיכה ולא היה דעתו עליו מבעוד יום:

ולא שמעית מיניה כלום. כלומר דלא תשמע מינה לדייק עליו דר' יוחנן דאיצטריך דמהו דתימא לא הוה דעתיה עליה כלל קמ''ל דמכיון דזוטא היא דעתו עלה:

Shabbath

Daf 28a

משנה: בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בַגֶּפֶת וְלֹא בַזֶּבֶל וְלֹא בְמֶלַח וְלֹא בַסִיד וְלֹא בַחוֹל בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין. לֹא בַתֶּבֶן וְלֹא בַמוֹכִין וְלֹא בַזּוֹגִין וְלֹא בָעֲשָׂבִין בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵישִׁין. טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּירוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּדַקָּה וּמַתִּיר בַּגַסָּה:

Traduction

Dans quels objets peut-on enfouir les mets chauds (pour les maintenir tels), et dans lesquels est-ce interdit? C’est interdit dans le déchet d’olives, le fumier, le sel, la chaux, le sable, soit humides, soit secs, la paille, les pépins, les flocons de laine, les herbes; ces 4 derniers à l’état humide; mais s’ils sont secs, on peut y enfouir. C’est permis sous des vêtements, ou des légumes secs, ou des plumes d’oiseaux, ou de la sciure de bois, ou de l’écorce de chanvre. R. Juda l’interdit lorsque celle-ci est mince, mais il le permet si elle est épaisse.

Pnei Moshe non traduit

מתני' במה טומנין וכו'. לפי שאמרו חכמים אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום כשמסלק הקדירה מע''ג האש אסור להטמין אותה בדבר המוסיף חמימות משום גזירה שמא ירתיח כלו' שמא יהא התבשיל שבקדירה רותח הרבה בשבת ויצטרך הוא לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה אותה בשבת ונמצא שזה הוא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת ואסור מן הדין היא ולפיכך גזרו שלא יטמין אפי' מבע''י בדבר המוסיף הבל ואע''פ שמן הדין היה מותר שהרי מותר להשהות הקדירה ע''ג האש בשבת בדבר דליכא גזירה שמא יחתה בגחלים כגון שלא נתבשל כלל או אפי' בתבשיל שבישל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו כדפרישנא בריש פרקין דלעיל ומ''מ בהטמנה גזרו אף מבעוד יום מטעמא דאמרן ובבין השמשות התירו להטמין אפילו בדבר המוסיף הבל כדתנן לעיל סוף פ''ב ספק חשיכה וכו' וטומנין את החמין וסתמא קתני דמשמע אפילו בדבר המוסיף הבל מותר והטעם משום דבין השמשות ליכא למגזר שמא ירתיח התבשיל שבקדירה לפי שסתם קדירות בבין השמשות רותחות הן. וכלו' שכבר נגמרה רתיחתן ונחו מבעבוען וכיון שנחו שוב אין מרתיחין. בשבת אסרו להטמין אף בדבר שאינו מוסיף הבל ואע''פ שמן הדין היה זה מותר שהרי אינו אלא כמקיים החמימות ואיננו מוסיף אפ''ה אסרו חכמים מטעמא שמא יטמין ברמץ חם וזה נמי אינו אלא כמקיים החמימות ואינו מוסיף אלא שמא ישארו גחלים באותו רמץ ויחתה אותן תחת הקדירה ודבר זה לא מיקרי גזירה לגזירה דלא הוי אלא חדא גזירה שגזרו שמא יחתה כדי לקיים הגזירה שמא יטמין ברמץ והשתא אחרי שאמרו חכמים דברים הללו בענין הטמנה שואל התנא במה וכו' לפרש איזה היא מהדברים המוסיפין הבל ואיזה היא מהדברים שאינן מוסיפין:

לא בגפת. הוא פסולת ונכלל בשם גפת פסולת של זיתים או של שומשמין ששתיהן מוסיפין הבל הם:

ולא בזבל וכו'. שכל אלו מוסיפין הבל בין הן לחין ובין הן יבשים:

לא בתבן. מפרש בגמרא הכא דהאי לא בתבן לא קאי אהא דמסיים בזמן שהן לחין וכו' אלא דהתבן דרכו להשים אותו מן הצד סביבות הקדירה וקמ''ל דאם הניח הקדירה על דבר המוסיף הבל כגון על הגפת וכו' ונתן התבן מכאן ומכאן אסור ואע''פ שאין הקדירה כולה טמונה בדבר המוסיף הבל אבל התבן בעצמו אינו מהדברים המוסיפין הבל אלא הכל לפי מה שהוא ואם נתלחלח הרבה א''כ הרי הוא בכלל לא בזבל שאמרו:

ולא במוכין וכו' בזמן שהן לחין. אלו שלשתן דוקא כשהן לחין ואפי' הן לחין מחמת עצמן כגון המוכין והוא הצמר שבין ירכות הצאן והסמוכין לאליה והן מוסיפין הבל וכן כל דבר רך כגון הכא מבלויי הבגדים וכן אותן שממלאין בהם הכרים והכסתות ודומיהן נקראו מוכין והזגין הן קליפי הענבים ואלו כשהן לחין אין טומנין בהן בזמן שאסרו לטמון בדבר המוסיף הבל וכשהן יבשין טומנין בהן:

טומנין בכסות וכו'. שאלו אין מוסיפין הבל אלא שמשמרין לקיים החום שלא יצטנן:

ובנסורת של חרשים דקה. זהו הדק הדק שניפל מן הנסרים כשמגררין אותן במגירה:

ור' יהודה אוסר כשהיא דקה. לפי שנכבשת היא ומוספת חמימות כשמטמין בתוכה. ואין הלכה כר' יהודה:

הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר. אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר. לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה׃ וְהָכָא אַתְּ אָמַר. נוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר. כָּאן שֶׁיֵּשׁ לוֹ צוֹרֶךְ בַּשֶּׁמֶן. וְכָאן 28a אֵין לוֹ צוֹרֶךְ בַּנִּיצוֹצוֹת.

Traduction

''On peut placer un vase sous la lumière'', est-il dit. Pourquoi est-ce permis ici et interdit plus haut? C’est que plus haut, pour l’huile, on ne pourrait pas s’en servir en cas de besoin; tandis qu’ici, après avoir recueilli les étincelles, il suffit de les rejeter pour pouvoir se servir du vase.

Pnei Moshe non traduit

הכא את אמרת אין נותנין כלי תחת הנר. לעיל במתני':

לקבל נצוצות. כלומר דמשמע דאף לקבל נצוצות ולא עם השמן אסור והכא את אמר נותנין וכו' לקבל ניצוצות. והא דכתב כאן ולא יתן לתוכו מים וכו' ט''ס ואגב שיטפא הוא. ומשני כאן ברישא שיש לו צורך בשמן ולפיכך אסור כדפרישנא לעיל אבל כאן הרי אין לו צורך בניצוצות לפי שאין בהן ממש ולא הוי מבטל כלי מהיכנו:

ולא יתן לתוכו מים וכו'. דר' יוסי היא בפ' כל כתבי דגרם כבוי אסור וקאמר הש''ס הא דאמר ר' יוסי. היינו ר' יוסי אמורא. דבעי לאוקמא להא דר' יוסי ורבנן דפליגי גבי דליקה:

וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִן. בְּשֶׁעָשָׂה מְחִיצָה שֶׁלְּכֶלִים. אֲבָל אִם עָשָׂה מְחִיצָה שֶׁל מַיִם לֹא. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. הָדָא אָֽמְרַה. אֲפִילוּ עָשָׂה מְחִיצָה שֶׁלְּמַיִם הִיא הַמַחֲלוֹקֶת.

Traduction

Sans y mettre de l’eau'', est-il dit à la fin. Cet avis, dit R. Samuel au nom de R. Zeira, est celui de R. Yossé (175)''Il est dit ci-après, SVI, 5, que pour empêcher la propagation d'un incendie, on l'arrête par l'apposition de vases, pleins ou vides; R. Yossé défend d'y placer des vases d'argile neufs pleins d'eau, de peur qu'en se brisant ils éteignent l'incendie. C'est à ces 2 avis qu'il fait allusion ici.''. On avait supposé que la discussion entre R. Yossé et les rabbins a lieu au cas où une séparation d’ustensiles a été établie, non pour la séparation d’eau (176)En cas d'érection d'un mur de glace, tous l'interdiraient, l'extinction étant immédiate.; mais de ce que R. Samuel vient de déclarer, on peut conclure qu’il y a contestation même en cas de séparation par de l’eau (177)Puisque le cas analogue de la remise d'un vase pour recevoir l'étincelle n'est attribué qu'à R. Yossé, non aux autres sages..

Pnei Moshe non traduit

דהוינן סברין מימר מה פליגין ר' יוסי ורבנן. כצ''ל:

בשעשה מחיצה של כלים. כלומר אם המים בכלים הן דרבנן לא חיישי שמא יתפקעו ור' יוסי חייש אבל אם עשה מחיצה של מים וכגון ששפך מים לפני הכלים כשאחז בהן את האור לא פליג משום דלכ''ע גרם כבוי אסור אבל מן מה דאמר וכו' ומוקי להמתניתין דהכא כר' יוסי דפ' כל כתבי א''כ ש''מ דאפילו עשה מחיצה של מים ממש פליגי רבנן דס''ל כל גרם כבוי מותר כגוונא דמתני' דידן ולפיכך מוקי לה כר' יוסי:

הדרן עלך כירה שהסיקוה

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source